Kokopelli

Kokopelli  הוא אירגון צרפתי ללא מטרות רווח שפועל לשימור של זרעים אורגנים מכל העולם.
http://www.kokopelli-seed-foundation.com/
http://www.kokopelli-seeds.com/

1 במאי בשיח ג'ארח

קניה ישירה מאומנים ישראלים

אני מייד הכנסתי את זה ל"מועדפים"

 http://www.homepro.co.il/

לדוגמא - שחר כ"ץ -http://www.shacharkatz.co.il/

גיא בן נר - דיוקן עצמי כאיש משפחה

צולם בסניפים שונים של איקאה (לפי מיטב ידיעתי ללא בקשת אישור וכו'). וזה רק הטריילר

לדבר על אונס

Laura Marling "Alas I Cannot Swim" Animation

טקס כיבוי משואות

 טקס כיבוי משואות שערך המטה לתכנון אחראי ביום העצמאות 62 כנגד "רפורמת הולילנד" בתכנון ובבניה של ביבי נתניהו ואלי ישי. http://tichnun4all.com//

תרנגולת

http://unnistrand.blogspot.com/

http://www.etsy.com/listing/43564644/handprinted-orange-hen-pillow-cover?ref=vl_other_2

נעלי ילדים

נעלי ילדים יפיפיות מארה"ב. הצער שאי אפשר (לפי מיטב ידיעתי) למצוא אותן בארץ מתחלף בהקלה כשבודקים את מצב החשבון. התמונות - בחינם!
http://www.bearfeet.com/index.php

בצק אלים

אם במקרה אתם לא מכירים את הבלוג הטעים והיפה הזה - http://www.bazekalim.com/ כדאי לכם להכנס.
המתכונים פשוטים בד"כ ומפורטים ומצולמים להפליא.
לכבוד חזרתנו מברזיל אני מביאה משם מתכון לטפיוקה (שאם אתם קוראים עקביים אתם כבר יודעים כמה התלהבתי מטפיוקה בברזיל, למרות נסיונות עבר גרועים).
באתר יש פירוט מצולם ואחריו המתכון המקוצר (פינת התכל'ס) ואותו אני מביאה כאן -

מרק רימונים וטפיוקה -
למרק:
שליש כוס גרגרי טפיוקה קטנים
1 וחצי כוסות מים מהברז
שליש כוס סוכר
שליש כוס מיץ לימון - מבערך לימון גדול אחד
1 ליטר מיץ רימונים (4 כוסות)
להגשה:
גרגרי רימון (מרימון טרי או מקופסה של גרגרים מוכנים, להשיג במקררי הסופר ליד הירקות)
חופן נענע קצוצה דק

מערבבים בסיר את הטפיוקה והמים ומביאים לרתיחה. עוברים ללהבה הכי קטנה על הגז ומבשלים על אש נמוכה ל-8 דקות. התערובת תסמיך מאוד, כמו ג’לי. מערבבים מידי פעם. בינתיים, סוחטים את מיץ הלימון ומוזגים לקערה יחד עם הסוכר. כשפניני הטפיוקה נגיסים אך לא רכים מידי מעבירים אל תוך הקערה עם הסוכר והלימון ומערבבים. מוסיפים את מיץ הרימונים בהדרגה ומערבבים היטב. מגישים קר, בקערות שטוחות, עם גרגרי רימון ונענע קצוצה. מערבבים היטב לפני ההגשה. המרק נשמר היטב למשך 4 ימים במקרר.

קרמיקה

אריאלה אברהמסון חברתי היא קרמיקאית מוכשרת ביותר  http://www.arielastudio.com/.
יש לה סטודיו ביפו בו היא יוצרת וגם מלמדת. בימים אלה נפתחת קבוצה לילדים והורים.

1 במאי

מאמר של אפרים דוידי בבלוג לחץ חברתי -
 http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=6347674

שחר מרום הוא חבר מאד מוכשר. לא ראיתי את ההצגה אבל מהכרותי עם שחר אני ממליצה ללא היסוס.
4 הצגות הרצה בתאטרון המרתף (ליד גן הפעמון, ירושלים) בתאריכים:
29/04/2010ה21:00
30/04/2010ו14:00
08/05/2010ש21:0
13/05/2010ה21:00

פריזאית

אז כמו שכבר כתבתי כאן, אני לא חובבת גדולה של חו"ל, ובכל זאת אני סקרנית גדולה בקשר לערים גדולות. גם בחו"ל. איך הן מתנהלות, ואיך זה לגור בהן ואיפה כדאי להסתובב. אחרי שלושה חודשים בסאו פאולו התחדדה לי ההרגשה שכדי להכיר עיר צריך הרבה זמן וסבלנות. ובגלל זה כשנוסעים לשבוע לעיר גדולה הרבה פעמים מרגישים את הפיספוס יותר מאשר את ההנאה.
אתר נחמד בשם פריזאית - http://parisait.com/ הוא בלוג שכותבת ישראלית שחיה בפריז. יש בו המלצות על הכל - מאוכל ועד לילדים. כל מה שצריך לדעת כדי להנות בפריז.

ואם אתם רוצים הדרכה קצת יותר אישית - אתם מוזמנים להזמין לכם פריזאית אישית. וככה היא כותבת -
פריזאית אישית לשירותכם. כולם אמרו עלינו, שטיול בפריז לא שלם בלעדינו, ועכשיו, בתפירה עילית לפי מידה.
 שירות "פריזאית אישית" כולל בניית מסלול לפי ימים בהתאמה אישית לצרכים, רצונות והרכב המטיילים:
כתיבת תיק טיול מפורט ונוח לשימוש
ייעוץ לגבי בחירת מלון או דירה
המלצה על מסעדות לכל ימי הטיול
תיאום הסעה משדה התעופה ואליו
תכנון אופני הנסיעה בתוך העיר
מסלולי קניות
המלצה על אירועים מיוחדים המתקיימים בעיר במועד הטיול: הופעות, תערוכות, פסטיבלים.
ליווי טלפוני בשוטף וכתובת לפתרון בעיות במהלך הטיול
להורים: סיוע במציאת בייביסיטר והמלצות לטיולי משפחות לפי גילאי הילדים

עלות השירות: 40 יורו ליום טיול. מומלץ ליצור קשר די זמן לפני הנסיעה.

לי זה נשמע שווה ביותר. (שימו לב לסעיף של מציאת בייביסטר)

לפרטים, כתבו אליי: laparisait@gmail.com



שלכם,



כנרת רוזנבלום

תערוכה - אדם קלדרון - בנות חלוף

ביום חמישי הקרוב פתיחת תערוכה של אדם קלדרון (חברי הטוב). משעה 19:00 בגלרית קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, תל אביב. התערוכה תציג בגלריה בין התאריכים 29.7 - 24.6.

הבית שלי, הבית שלך

פרויקט ישראלי למען מהגרי עבודה, ונגד גירוש הילדים.
לחצו על סימן היוטיוב וראו דרך האתר. הם רוצים להראות הרבה כניסות

פצ'ה קוצ'ה התשיעי

מה זה פצ'ה קוצ'ה? (מתוך האתר)
ביפנית "פצ'ה קוצ'ה" זה "בלה בלה". בעברית - ערב אמנות ויצירה מרתק, שונה וייחודי, המפגיש 9 אמנים, אנימטורים, צלמים, מעצבים תעשייתים, גרפיקאים, הוגים, רקדנים (וכאלה שהם נטולי הגדרה) על במה אחת. הפצ'ה קוצ'ה נולד לפני חמש שנים בטוקיו ומאז הוא מתארח בלמעלה מ 260 ערים בעולם.
פצ'ה קוצ'ה – הכללים: לכל יוצר מוקצים שש דקות וארבעים שניות בלבד. הפורמט המועדף הוא 20:20 (עשרים דימויים לכל יוצר. עשרים שניות לכל דימוי). כל צורת ביטוי מקובלת.

השבוע התקיים ארוע הפצ'ה קוצ'ה התשיעי בנמל תל אביב. אני הייתי בשלושה ארועים קודמים וממליצה בחום. שווה להכנס לאתר, לראות ולגלוש וגם להרשם לארוע הבא.

בארוע השבוע התארחו בין היתר -
אלון סימון ואורן רובין – משחק אנימציה



Know Hope - שכל מי שגר או מסתובב בתל אביב מכיר את הרישומים שהוא משאיר בעיר
http://www.thisislimbo.com/

junktion -עיצוב  http://www.junktion.co.il/

junktion people take everyday objects out of context, sometimes attaching them to others, unrelated, and at other times just turn them upside down on the table, take a step back and say: hmmmm…

כל יום שישי 10:00 - 14:00. תביאו את הג'אנק שלכם וקבלו קופונים. הגר"א 41, קומה שלישית, תל אביב

ישראלים בחו"ל

זהו. חזרנו לארץ ושניה לפני שאני שוכחת שבכלל נסענו, כמה מחשבות על ישראלים וחו"ל.
אז קודם כל, שמתי לב כבר מזמן שישראלים מתחלקים לשלוש קבוצות - אלה שלא יכולים לסבול לחיות בארץ (נשמע הגיוני. נראה שיש להם את כל הסיבות הטובות), אלה שחיים בארץ ונהנים וצריכים לנסוע מידי פעם לחו"ל (גם הגיוני) ואלה שלא יכולים לסבול להיות בחו"ל.
אני נכנסת בקבוצה השלישית.
עם הזמן זה השתפר. אני כבר לא סובלת, לפעמים אני ממש נהנית ובעיקר מרגישה שאני לומדת הרבה. אבל זה בטח שלא הבילוי החביב עלי.
קודם כל אני לא אוהבת שהם לא מדברים עברית. הם - כל שאר העמים. אני חושבת שזה ממש בעייתי. למרות שהאנגלית שלי לא רעה, זה אף פעם לא אותו הדבר. ובכלל לא כולם מדברים אנגלית, ואני שונאת את איך שהאנגלית השתלטה על העולם ונחשבת לשפה החשובה ביותר.
וחוץ מזה - זה נראה שיש דרך שבה יהודים אמורים להתנהג. להיות שקטים, לא להראות יותר מידי, לא לבלוט, לפחד.
כשישראלים נמצאים בחו"ל הם לא מבינים את כל זה (מה, אנחנו יהודים בכלל?) ואנחנו לא מבינים את הדרך שבה מתיחסים אלינו. (ואל תשאלו איך הם יודעים שאנחנו יהודים. הם יודעים) והדרך שלנו להיות בחו"ל - להיות רעשנים, שלא אכפת לנו מה אומרים עלינו, ההתחברות של ישראלים אחד לשני - הם כולם תוצאה של איך שמתיחסים אלינו ולא משהו שטבוע בנו.
אם מישהו יתווכח איתי ויגיד שאני טועה, אני אפילו לא אנסה לענות, כי אין לי מושג למה אני חושבת ככה ומאיפה באות הרגשות האלה,
מה שאני יודעת הוא שכבר בתור לעליה למטוס (למזלנו טסנו עם אל על) הרגשתי בבית. הרגשתי שאני יכולה לנשום. שאני מבינה את הדרך שבה אנשים מתנהגים, ושאני גאה ברעש שאנחנו עושים ובחוסר ההסכמה שלנו להתאים את עצמנו לעולם.
וחייבים לזכור שהעולם - לפחות העולם המערבי והשליט בכל כך הרבה מובנים - הוא עולם נוצרי.

אף פעם לא היה חשוב לי "להיות יהודיה". אני אפילו לא מבינה מה זה אומר. ובטח שלא חשוב לי שידעו שאני יהודיה, אבל כשהיינו בלונדון בכריסמס וטבעיות ברכו אותי ב"מארי כריסמס" (חג מולד שמח) חרה לי שמניחים שאני נוצריה. כי זה אני לא (אולי כמו שמפריע לי שמניחים שאני סטרייטית).

אולי הרשומה הזאת מבולבלת, אולי היא אפילו מעצבנת אתכם קצת. אבל אולי היא פשוט מעוררת מחשבה.

חזרנו בערב יום העצמאות וזה היה יום העצמאות הראשון שהייתי גאה ושמחה להיות ישראלית. נכון שיש כאן הרבה מה לעשות כדי שיהיה באמת טוב, אבל כנראה זה נכון בכל המדינות. והבעיות במדינות האחרות לא מונעות מאנשים להרגיש גאווה במדינה שלהם. קניתי לי "תיק ברזיל" - תיק עם דוגמא של הדגל הברזילאי. כדי להזכיר לעצמי שיש מדינות אחרות שמצליחות להיות לגמרי גיאות בלאום שלהם ובמדינה שלהם גם אם היא מדינה מאד בעייתית.

בדרך לאי של סנטה קטרינה

התוכנית המקורית היתה לנסוע ממורטס ל"אי הדבש" - Ilha da Mel אבל הגשם שליווה אותנו במשך כל הטיול לא הרפה ולכן החלטנו להדרים. גם קיווינו לברוח מהגשם וגם כי עדיף להיות במכונית מאשר בצימר כל היום.
הכיוון היה האי של סנטה קטרינה, למרות ששמו העממי והנפוץ הוא Florianopolis - שמה של העיר הגדולה בכניסה אליו.

בדרך עצרנו ב -  Joinville - עיר שהוקמה על ידי מתישבים גרמנים. על פי המלצה של הלונלי פלנט הגענו למסעדונת מקסימה שבעיקר הרשימה את הבנות בבופה המתוקים שלה. לצערן הגענו למקום בשתיים והבופה התחיל רק בשלוש.
הסתפקנו בשוקו חם ועוגות ובדרך חזרה מהאי עצרנו שוב. הפעם בשעה הנכונה 16 ריאל ואתם יכולים לאכול ולאכול. חוץ מעוגות גם יש כל מיני מלוחים אבל לא הצלחנו להתאפק עם ארוחת הצהריים עד שלוש והגענו שבעים למדי. יום שלם שתוכנן על סמך אהבת המתוקים של נעמה וליאור.

כדי להגיע לאי צריך לעבור עם המכונית במעבורת. גם זה חוויה בשבילנו היבשתיים

איך מכינים קאשאסה?

האמת שזה די פשוט.
לוקחים קנה סוכר (מהסוג המתאים) ומוחצים אותו למיץ קנה סוכר ושמים את המיץ במיכלים לשלושה ימים.
השלב הבא הוא לחמם את המיץ ולתת לאדים לעבור בצינורות שמצטננים (הכי טוב במי הנחל הקרובים) וכך האדים הופכים להיות שוב נוזל. את הנוזל הזה שמים בחביות עץ לשלוש שנים לפחות. ואז שותים ומשתכרים ממש בקלות. עדיף להצטייד גם באקמול.

את כל זה למדנו במסעדה גם Morambi (שנמצאת באזור של Morettes), שנקראת Engenho Da Serra. קל למצוא אותה בעיקר כי כולם באזור מכירים אותה. אחרי שאכלנו ושיחקנו קצת בנחלון הזורם לידה, הבן של בעלת המסעדה לקח אותנו לראות איך עושים קשאסה. למרות שהם כבר שנתיים לא מכינים כי קשה להשיג קנה סוכר. אח"כ הוא לקח אותנו לבית של סבא שלו להראות לנו את עץ המשפחה המקסים שבן דודו הכין ושהולך שני דורות אחורה, עד למתי שאבותיו הגיעו לאותו בית ממש מאיטליה.
http://www.engenhodaserra.tur.br/

עוד על קשאסה - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3218757,00.html

לחיים!

Morettes

מקום טוב לישון בו - http://www.itupava.com.br/

אפשר גם לצאת משם לטיולי אבובים. אני התכוונתי (באמת!) אבל ירד גשם כל הלילה והנהר עלה כל כך שהיה מסוכן.
אם חוצים את דרך העפר שבכניסה לpausada, אפשר להגיע לחלק מאד יפה של הנהר וגם להכנס.

ביום האחרון שלנו לקחנו מדריך - ניקולס (100 ריאל ליום לכל המשפחה) שלקח אותנו לטיול ג'ונגל אמיתי ביער בסביבה. גם כאן זהו יער גשם meta atlantic שזה אומר שהיער פחות חשוך וסבוך מאשר למשל באמזונס. חלק מהטיול היה לגמרי לא בשביל, וגם כשעלינו על השביל זה היה שביל מאד מינימלי.. כל אחד מאיתנו קיבל מקל מטיילים רציני ואת רגלי הבנות הוא עטף במין חותלות עור נגד נחשים, ובאמת ראינו בדרך שני נחשים קטנים אך ארסיים. זה היה נחמד שיכולנו לסמוך עליו מספיק כדי להיות רגועים. איילה היתה אמיצה מאד וגם הלכה בנחישות, חוץ מאשר אותו חלק של המסע שעשתה על גבו של ניקולאס. האמת שזה היה רוב המסע אבל גם בשביל זה  צריך אומץ...

ניקולס הגיע לברזיל מספרד. אשתו מספרד ובמקור היותר רחוק מגרמניה. הם גרים באזור כבר 20 שנים. הוא מהאנשים האלה שיודעים כל כך הרבה כי למדו בעצמם. הוא הסביר לנו הרבה וגם היה חדור מוטיבציה שנראה קופים.
אז לסיכום החוויה אמרנו שלא ראינו Capuchino Monkies (אבל ראינו שאריות עלים שהם אכלו ולמדנו לזהות מתי הם טריים ומתי לא), ולא שמענו Macaco Prego (גם סוג של קופים שניקולאס שמע מרחוק אבל למרות כל מאמצי לא הצלחתי להבדיל אותם מרעש המים) אבל כשיצאנו מהפארק ראינו שני תוקנים. האמת שהם היו כל כך רחוקים שלא הצלחנו לראות הרבה, אבל באמת שראינו..

אז לפארק קוראים Graciosa Parck ולניקולאס ואשרתו מריה יש פאוסדה מהממת ממש בתוך היער. ישנו שם לילה אחד, וגם הבאנו בשר מהעיר הקרובה ועשינו על האש.
http://www.cabanasdocurupira.50megs.com/index.html